לאחרונה הייתי ביצור יין כשר למהדרין באוסטריה, ביום הייצור שהוא יום בציר הענבים, בעלי המפעל היו סקרנים לראות מה אנו הרבנים הולכים לעולל להם במפעל, מרוב התלהבות הזמינו גם את הטלוויזיה האוסטרית שיראו את היצור היין הכשר וכמובן יסריטו את ההצגה הטובה בעיר.

ביום הייצור הגענו צוות ההשגחה והחלנו בעבודה, האמת היא שהעבודה מאוד פשוטה, פשוט מחליפים את עובדי המפעל עם המשגיחים, וכל פעילות המפעל עוברת ליד ישראל, ללא נגיעה קלה שבקלות של עובד גוי.

צוות הטלוויזיה הסתכל וראה את הזהירות והאיסור שאנחנו מטילים על עובדי המפעל להתקרב ליין. ניגש אלי המראיין ושאל שאלה פשוטה "אני יודע שכשר זה לא לאכול בשר חזיר ועוד דברים שאתם היהודים לא אוכלים, אבל אני ממש לא מבין למה אף אחד מעובדי המפעל לא יכול לנגוע ביין". לרגע קצת היה קשה לי לתת את ההסבר ההלכתי, האמת והיה לי סייעתא דשמיא לענות תשובה שתוכל להתקבל על דעתם, וכך עניתי "מכיוון שיין זה דבר מאוד חשוב אצל היהודים שהרי שותים יין בשבת ובחג, לכן רק רב יכול לנגוע ביין שהרי הרב הוא קדוש ובכך מקדש את היין". התשובה היתה עריבה לאוזנו והוא מאוד נהנה מהרעיון.

האמת שזה לא מדויק לא בגלל שהרב "קדוש" רק הוא יכול לנגוע ביין. אלא יין יש לו דין מיוחד של כשרות ואעלה זאת בקצרה:

יין נסך שנתנסך לעבודה זרה אסור מהתורה בשתיה ובהנאה. חז"ל אסרו גם יין שאינו נתנסך לעבודה זרה. וההגדרה שלו היא "סתם יינם".

טעם האיסור הוא משום שחכמים עשו הרחקה שלא יבואו להתחתן עם הגויים, יין זה שגוי נגע בו והגוי לא עובד עבודה זרה אינו אסור בהנאה כי אם בשתיה. גם גוי מוסלמי דתי אינו נקרא עובד עבודה זרה, ונגיעתו ביין אינה אוסרת את היין בהנאה כי אם בשתיה.

גם לפי השו"ע לא כל מחלל שבת יינו אסור אלא דוקא זה המחלל בפרהסיא.

הבנין ציון (החדשות, כג) כותב שלמרות שמעיקר הדין מחלל שבת בפרהסיא יינו אסור, "אבל לפושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא מה אדון בהם אחר שבעוונותינו פשתה הבהרת לרוב עד שברובם חלול שבת נעשה כהיתר אם לא יש להם דין אומר מותר שרק קרוב למזיד הוא", ומוסיף "ומה גם בבניהם אשר קמו תחתיהן אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומין ממש לצדוקין.. מפני שמעשה אבותיהן בידיהם והם כתינוק שנשבה לבין עובדי כוכבים'. והוא מסיק לבסוף: 'ולכן לענ"ד המחמיר להחשיב נגיעת יין של הפושעים הללו לסתם יינם תבוא עליו ברכה, אכן גם למקילים יש להם על מה שיסמכו אם לא שמבורר לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד, שזה ודאי כמומר גמור ונגיעת יינו אסור'.

הרב אסאד מחבר הספר יהודה יעלה מוסיף שורה של גורמים להקל כמו זה שה'דור פרוץ מרובה אין להרחיקם כ"כ ולדחותם בשתי ידים חלילה שלא יפקרו טפי ויותר טוב לקרבם בזרוע', ולבסוף מסיק 'מכל הלין טעמי, נראה לי שגם בעל נפש אין צריך להחמיר על עצמו מלשתות יין שנגעו בה מחללי שבתות כאלו שבזה"ז שלא העידו עליהם בפניהם בפני הב"ד שחללו בפני י' מישראל'. בתלותו את האיסור בעדות בבית דין בפניהם של מחללי השבת – הרב אסאד מבטל בפועל את איסור יינו של מחלל שבת, שכן בבתי דין שלנו לא מעידים על מחללי שבתות להענישם.

דבריו אלו עוררו התנגדות חריפה של בעל המנחת אלעזר שדוחה את דבריו מכל וכל, הן ברצונו לקרב בזרוע ואדרבה, לדעתו יש לרחק את מחללי השבתות ואין לקרב את הפושעים והן את חידושו שיש צורך בעדות בפני בית דין, ומסיים עליו: 'וכבודו של מהר"י אסאד במקומו מונח'. דעתו האישית היא ש'אין לעשות זה (את דעתו של המהר"י אסאד) אפילו סניף להיתרא, ויתפרדו כל פועלי אוון. אדרבא, זה חשש שגזרו חז"ל כדי שלא ילמד ממעשיו, ואנן ניקום ונבטל זאת בסברות כרסיות.. בודאי ישתקעו הדברים ולא יאמרו'.

בעשרות השנים האחרונות עלה נושא זה של יינם של מחללי שבתות מספר פעמים, ואצמצם את היריעה לדבריהם של שני פוסקים: הרה"ג משה פיינשטיין זצ"ל, הראשל"צ מרן הרה"ג עובדיה יוסף זצ"ל.

האגרות משה מחדש טעם להגדיר את מחללי השבת לא כגוים מתוך החילוק בין פרהסיא לבין צנעה, שאם הוא מחלל בפרהסיא יש מי שיאמר שהוא מחלל מצד שהוא כופר במעשה בראשית, וממילא המחלל הרי הוא כמי שמודה לפניהם ואומר לרואים אותו שהוא כופר, ולכן אם 'ידוע לכל שהוא מאמין שהשי"ת ברא העולם (שרואין אותו שנזהר בכל האיסורין במאכלות אסורות וכד'.. ורק שעושה מלאכתו להרויח בשבת) הרי הוא למכירין אותו כ"אנן סהדי" שעושה רק משום שאינו יכול לכבוש את יצרו', ולכן אין הוא כגוי. הרקע לתשובתו של האג"מ הוא יהודים בארה"ב שנאלצו לעבוד בשבתות על מנת שלא יפוטרו ממקום עבודתם.

היביע אומר (ח"ה יו"ד י') במהלך הדברים כותב בפשטות שמחלל שבת 'דינו כעכו"ם ויינו יין נסך ואוסר יין שלנו במגעו', אלא שהוא מחלק בין איסור יין שלזה אין הוא מוצא היתר לבין בישוליו של מחלל שבת להם מוצא היב"א היתר. לעומת זאת, בתשובה אחרת ביחס ליינו של מחלל שבת כותב היבי"א (ח"א, יו"ד יא) שיש למצוא 'סמך להקל כשהם שומרי תורה ומצוות, ועכ"ז נכשלים בחלול שבת בפרהסיא בשביל פרנסתם על פי דברי הגאון בנין ציון והגאון מהר"י אסאד וסיעתם משלומי אמוני ישראל'.

יין מבושל אינו אוסר במגע גוי וכן לא במגע יהודי מחלל שבת. והטעם הוא מפני שיין זה ירד מחשיבותו, גם ניסוך על המזבח לא מנסכים עם יין מבושל. ביקבים משובחים לא קוראים ליין מבושל "יין".

שאלה שבאה לפניי כמה פעמים דווקא מתחום קירוב אחינו בני ישראל הרחוקים, תחום אחר שאני עוסק בו בס"ד, לאלה שמסדרים קידושין שהחתן אינו שומר תו"מ שיקפידו לקדש על יין מבושל. מכיוון שאחר ששתה החתן מהיין לאחר ברכת האירוסין, אין אפשרות להמשיך לברך את ברכת הנישואין. ויצטרכו להחליף היין.